כלכלה וחשבונאות משפטית

כתובת: המרד 29, תל אביב
מייל: main@yifatbr.com

לשיחת ייעוץ חייגו

חישוב נזק כתוצאה מטעות של נותן שירותים

עמיל המכס טעה, היבואן הרוויח , ואני כמומחה מטעם בית המשפט קבעתי שעמיל המכס לא חייב לפצות את היבואן.

לקראת סוף המאה הקודמת החליטה יבואנית מכוניות סקודה לישראל לייבא מכוניות עם מנוע דיזל לשוק המוניות.

היבואן פנה לחברה לברר מהם המיסים החלים על הרכב שייובא ועמיל המכס שחשב שארץ היצור צ'כיה חברה באיחוד האירופי השיב כי היבוא למוניות פטור ממסים.

היבואן החל לייבא המכוניות ולמוכרן בארץ. לאחר מספר חודשים, ולאחר שיובאו מאות מכוניות לשוק המוניות הבין עמיל המכס כי טעה והיבואן נאלץ לשלם מס על המכוניות שכבר נמכרו. היבואן תבע את התשלום מעמיל המכס, בטענה כי עקב הטעות הוא נמנע מלדרוש את המסים מרוכשי המוניות.

התביעה נדונה בבית המשפט השלום בתל אביב והשופטת דניה קרת מאיר (היום שופטת בית המשפט הכלכלי בתל אביב) מינתה אותי כמומחה כלכלי מטעם בית המשפט, כדי לקבוע האם נגרם ליבואן נזק ומהו סכומו.

בחוות דעתי קבעתי כי למרות שבפועל היבואן הרוויח פחות כתוצאה מתשלום המס, הרח שעמיל המכס לא חייב לפצות אותו בגין נזק זה. נשמע מוזר? כלל לא כפי שיוסבר בהמשך. על פניו, התשלום הנוסף עבור מכוניות שכבר נמכרו והיבואן אינו יכול לדרוש מהרוכשים את הסכום הנוסף ששילם למכס, הרי זהו הפסד ישיר שנגרם ליבואן.

זוהי גישה פשטנית אולם בשוק תחרותי בו יש מספר ספקים מחיר מכירה של כל מוצר נקבע לפי תנאי שוק וכל פירצה שואפת (בדרך כלל) למקסמם את רווחיה. הפירמות לא יכולות לקבוע את מחיר המכירה שיטת "קוסט פלוס".

חיזוק לעמדתי זו מצאתי במסמכים שנמסרו לי במהלך הכנת חוות הדעת מטעם בית המשפט. היבואן טען בנייר עמדה שלו כי אחת מהנחות העבודה שלו היתה ש"מחיר המכירה של הרכב מסוג סקודה אוקטביה יהיה גבוה בכ – 2,500 ש"ח לעומת הרכב המתחרה סיטרואן קסארה וזאת בשל יתרונות הסקודה ביחס לקסארה (גודל, םאר, וכו,). כמו כן טען היבואן בנייר העמדה כי יכולת החברה לבעלות מחרים ביחס למתחרים נמוכה מאוד, בהשוואה למכוניות פרטיות."

חיזוק לטענתי כי מחירי המוצרים נקבעחם לפי תנאי השוק מצאתי גם מהשוואת שני מחירונית של היבואן: מצאתי כי הירידה במחיר המכירה היתה גדולה יותר מהירידה בעלות, דהיינו היבואן הקטין את המרווח, וההסבר היחידי מוסבר רק בתנאי השוק.

עוד מצאתי כי בעוד שבתחילת היבוא מחירה של האוקטביה היה גדול ממחירה של הקסארה ב – 769 ש"ח בלבד, הרי שחודשיים לאחר תחילת היבוא מחירה של האוקטביה היה גדול ממחירה של הקסארה ב- 2,436 ש"ח, קרוב לסכום שהיה נקוב בנייר העמדה.

השינוי היחסי במחיר האוקטביה לעומת הקסארה הוכיח לדעתי כי גם אם היה ידוע ליבואן בתחילת השיווק של האוקטביה לענף המוניות כי היא חייבת במכס, הוא לא יכול היה להוסיף את סכום המכס למחיר המונית, מאחר שהמחיר שהיה מתקבל היה כנראה מעבר לתנאים שהשוק איפשר. מאחר והיבואן רוצה למקסם את רווחיו הוא היה יכול להשאיר את מחיר האוקטביה ללא שינוי. העובדה שהיבואן הוריד את המחיר בסכום גדול יותר מאשר הירידה בעלות הוכיחה את טענת היסוד שלי כי המחיר של הרכב לא נקבע בשיטת הקוסט פלוס אלא על פי תנאי השוק.

האם נגרם ליבואן נזק?

אין ספק שכתוצאה מתשלומי המכס רווחיו של היבואן ממכירת מוניות אוקטביה היו קטנים מהרווחים שאותם העריך על סמך המידע השגוי שקיבל מעמיל המכס. בחוות דעתי קבעתי כי גם אם עמיל המכס לא היה טועה לגבי המכס החל על האוקטביה עם מנוע דיזל, היבואן לא יכול היה לגבות את סכום המכס מהצרכן, מאחר והיה לו "חסם עליון" במחיר המונית כפי שנקבע על ידי מחיר השוק, וגם לא היה יכול הקטין את עלויות הרכב מהיבואן כפי שמצאתי על פי מסמכים שהוצגו לי.

מסקנתי כמומחה מטעם בית המשפט היתה שליבואן לא נגרם נזק כתוצאה מטעותו של עמיל המכס, אלא רווחיו היו קטנים מהערכותיו וציפיותיו לגבי הרווח שיכול היה להשיג בתנאי השוק.

כב' השופטת דניה קרת מאיר קיבלה את חוות דעתי וכך קבעה בהחלטה – לחצו לקריאת פסק הדין